במשפט אחד?
לאחר הצגת המשימה, כפי שנצפה בדוגמה 1, התלמידים עובדים בזוגות על המשימה. המורה מסתובבת בין הקבוצות כדי להעריך את התקדמותם, את הרעיונות שעולים בכל קבוצה ואת דרכי החשיבה השונות. היא עושה זאת באמצעות שאלות הערכה וקידום ובאמצעות מהלכי דיבור מחויב (ראו הרחבה בפרקטיקה: השתתפות מחויבת של תלמידים בשיח הכיתתי).
למה?
כדי לתכנן את הדיון בצורה מקדמת וכדי לדעת אילו פתרונות עלו, אילו דרכי חשיבה שונות קיימות בכיתה ואילו תפיסות שגויות עלו, מהלך חשוב של המורה הוא ניטור עבודת הקבוצות ושאילת שאלות הערכה וקידום שהוכנו מראש. שאלות אלו מספקות למורה מידע על דרכי החשיבה של התלמידים, מאפשרות הערכה של הפתרונות ומזמנות אתגר לתלמידים שכבר מצאו פתרון. בדרך זו המורה יכול לשמור על "מצב עבודה תמידי" בכיתה, כלומר, מצב שבו כל אחת מן הקבוצות עובדת ועסוקה בפתרון המשימה ולא בעניינים אחרים שאינם קשורים בה. שאלות המעודדות שיח מחויב, בפרט אלו המעודדות מחויבות לקהילת הלומדים, עוזרות ליצור סינרגיה בין הרעיונות השונים שעלו בכל קבוצה.
מתי?
הניטור נעשה בזמן העבודה בקבוצות וזאת לאחר שניתן לתלמידים מספיק זמן להתמודד בכוחות עצמם עם המשימה. שאלות הערכה וקידום יישאלו בהתאם לקצב ההתקדמות של כל קבוצה ובהתאם לקצב של כל אחד מחבריה.
לאחר שהמשימה ניתנה, והכיתה חולקה לקבוצות עבודה, התלמידים עובדים באופן עצמאי על המשימה ומתמודדים עימה ללא עזרת המורה וללא תיווכו. המורה בזמן זה מוודא שהקבוצות פעילות ושאין תקלות מיוחדות. זהו הזמן שבו התלמידים קוראים שוב את המשימה, מנסים להבין את פשרה ומתחילים לנסות ולפתור אותה. לאחר פרק זמן זה (שיהיה שונה בין כיתה לכיתה ובין משימה למשימה), המורה נכנס לפעולה. הוא עובר בין הקבוצות השונות ומסתכל בתוצרי הביניים שלהן. בחלק מן הקבוצות יהיה די בכך שיסתכל בתוצרים כדי לדעת מה התלמידים עשו וכיצד הם מתקדמים. יהיו קבוצות שמשתתפיהן יפנו אליו בשאלות כשיראו אותו, ויהיו קבוצות שהמורה הוא שיפנה אליהן שאלות, כשהמטרה היא אחת – לפתח שיח קבוצתי ולתמוך בחשיבתם של התלמידים. כאשר המורה מזהה קבוצה שחבריה הגיעו למבוי סתום או שאינם עסוקים במשימה, הוא ניגש אליהם ובעזרת שאלות הערכה וקידום, שהכין מראש, הוא מזמן להם התמודדות נוספת עם המשימה. אלה יכולות להיות שאלות מילוט מהמבוי הסתום שאליו הם הגיעו (שאלות הערכה) או כאלה המציעות אתגר או הרחבה (שאלת קידום). שימוש בשאלות המופנות בכל פעם לקבוצה אחרת בהתאם לקצב התקדמותה אמור לספק בכל פעם, לכל קבוצה, פרק זמן נוסף שבו חבריה עסוקים בפתרון הבעיה ובו המורה מתפנה ליצור "מצב עבודה תמידי" אצל קבוצה אחרת. יש לשים לב שבשאלות השונות שהמורה שואל הוא אינו עוזר לתלמידים יתר על המידה, אלא רק תומך בחשיבתם, עוזר להם להבהיר ולזקק את רעיונותיהם ומעודד שיח קבוצתי על רעיונות שונים שעלו.
לחצו על הרכיבים כדי לקרוא את הפירוט עליהם
להורדת הפרקטיקה כPDF
הכוללת את תוכן הדף בהרחבה
שיעור לדוגמא:
דוגמאות ליישום הפרקטיקה
מקורות
Resnick, L. B., Michaels, S., & O'Connor, M. C. (2010). How (well structured) talk builds the mind. In R. Sternberg & D. Press (Eds.), Innovations in educational psychology: Perspectives on learning, teaching, and human development (pp. 163–194). New York: Springer.
