בדוגמה זו המורה מציגה לתלמידים משימה הרלוונטית לעולמם במובן זה שהם יכולים לדמיין אותה. המורה עובדת עם קבוצת תלמידים מסוימת, בעוד ששאר התלמידים בכיתה עובדים בקבוצות על משימות אחרות. במהלך העבודה על המשימה המורה מוודאה שהתלמידים מקשרים בין הבעיה הנתונה בהקשר יום-יומי לבין המתמטיקה. 

המשימה הראשונה שהמורה מציגה לתלמידים היא פתוחה ואין לה תשובה אחת, לפיכך אפשר לזהות שני סבבים של מודל השק"ד (שיגור-חקירה-דיון). הדיון על הבעיה הראשונה מתפתח לכדי משימה נוספת המקדמת את פתרון הבעיה המקורית. ההתפתחות של עבודת הקבוצה מתאפשרת בזכות תכנון מוקפד של המורה אשר חשבה מראש על רצף של שאלות, כשכל שאלה מתבססת על תוצאות הדיון הקודם. 

בכל אחד מחלקי השיעור אפשר לזהות את מעגל האוריינות – התלמידים והמורה עוברים מהתייחסות לבעיה בהקשר היום-יומי למודל המתמטי ולפתרון הבעיה המתמטית המתאימה. את התוצאה הם מפרשים בהקשר היום-יומי של הבעיה ומעריכים אם התשובה הגיונית בהקשר זה.